הסכם התקשרות עוד לקוח

" כפי שציינתי, אני סבור שמקום שנערך הסכם שכר טרחה בין לקוח לעורך דין, כאשר הלקוח אינו שולט היטב בשפה בה נערך ההסכם, מן הראוי שההסכם ייערך וייחתם בשפה שבה שולט הלקוח. למצער מן הראוי, שבמקרה כזה כאשר ההסכם נעשה בשפה שהלקוח אינו שולט בה היטב, והטענה היא כי ההסכם תורגם לשפה בה שולט הלקוח, יצורף התרגום להסכם עצמו."
משמעות פסק הדין, הנה כי עו"ד ולמעשה כל בעל מקצוע חופשי, בבואו לחתום הסכם התקשרות עם לקוח, אשר איננו קורא וכותב עברית על בוריה, חייב לערוך את ההסכם עם הלקוח בשפה בה הלקוח שולט, על בוריה.
לא זו אף זו, פסק הדין קובע, כי בין עו"ד ללקוח, בבואם לחתום על הסכם שכ"ט, יש מעין ניגוד עניינים מובנה.
ברי, כי פסק הדין מחייב את עוה"ד לזהירות יתר, בבואו לחתום הסכם התקשרות ו/או שכ"ט עם לקוח.
יתר על כן, פסק הדין, מקשה ביותר על עורך הדין בפרט ועל בעלי מקצועות חופשיים בכלל, שכן עוה"ד נמצא לכאורה בניגוד עניינים, הוא זה שעורך ההסכם, ומולו בד"כ נמצא הדיוט, בדין ובדיני החוזים בפרט.
פסיקה זו שמה את עוה"ד בסיטואציה, כמעט, בלתי אפשרית בבואו לקבל סעד לגיטימי מבית המשפט כנגד לקוחו. מבלי להכנס למבוכה ולעוגמת הנפש שנגרמים לעוה"ד, אשר בד"כ מוטל בו רפש, בד"כ חסר בסיס, כאשר מיקיר הלקוח הופך בין לילה, לסחטן, רשלן, נצלן ועוד כהנה וכהנה, כל עו"ד, אשר נאלץ לפנות לבית המשפט, כדי לקבל סעד בגין שכ"ט שלא שולם ( אני משוכנע שכמעט כל עו"ד, בשלב זה או אחר של הקריירה שלו, נזקק לסעד שכזה), נאלץ לעבור "מסע ייסורים", ואסתכן ואומר שלעניות דעתו של הח"מ, כל עו"ד שיצא ל"מערכה שכזאת", נחל, בסופו של יום, ובחישוב סופי, תבוסה, בסדר גודל כזה או אחר.